ממרחב השזירה במחקר- שיתוף מס' 55

היא הגיעה למחקר כי סבלה מפיברומיאלגיה

בכל מפגש היא כתבה ושיתפה בדרך ובתהליך שעברה

כך ניתן להתבונן בשינוי שחל בתודעה בעקבות היצירה והמגע עם הפרחים:

מפגש ראשון: היה תענוג לא מעט בזכות האווירה, הזר הוצב בבית ונראה מכל מקום, למרות חדוות היצירה רמות הכאב התגברות בגלל המיזוג והרעש מקווה שיפחת בהמשך

מפגש שני: רגרסיה חמורה במצב הצוואר וחגורת הכתפיים, כאבים חזקים מאוד עם הגבלה בטווחי תנועה, התקבלו תוצאות MRI לביקורת שנה לאחר הניתוח וניכר שיש ממצאים חדשים מטריד ומעכיר את השלווה חשוב לציין שהכאבים התחילו לפני קבלת התוצאות, סיכום: העשייה עצמה עושה תחושה טובה מאוד קשה עם הרעש ולהתרכז בהנחיות, עוצמת הכאב פחתה במעט במהלך העשייה

מפגש שלישי: הכאבים נמשכו גם השבוע באותה עוצמה, הזר האחרון גרם לי דכדוך, בגלל הנבילה של חלק מהפרחים התעצבתי שאני גרה בבית קטן וצפוף ושרוב הזמן חשוך ואטום והסקתי שזה גרם לנבילה שמתי לב שאני מושפעת מזה החלטתי לנקות יוזמה לנקות את הנבולים וליצור זר חדש ממה שנשאר אמנם יצא זר מצומק אבל התגאתי בעצמי שהצלחתי ליצור שמחה בעצמי ,סידור חדש ויפה ואני גאה בו עד עכשיו סיכום: מפתיע אני מרוצה מהתוצאה למרות שבזמן ההכנה הייתה תחושה שלא ייצא יפה זה מפתיע כי בדר כלל שאני יוצרת אני יודעת מה תהיה התוצאה ומכוונת וכאן במפגשים היצירה אינטואיטיבית לחלוטין ללא תכנות וללא הבנה פנימית של מה הולך להיות

מפגש רביעי: רמת הכאבים התייצבה וחזרה לשיגרה והרגרסיה שנמשכה מספר שבועות חלפה , המקום בו הסידור מונח הפך להיות מקום שמעלה חיוך בכל פעם שהעין נחה עליו וזה קורה רוב הזמן שאני בבית, מאוכזבת קצת שלא נקבל כלים מעשיים לשזירה, נותן לי תחושה שאני משחקת סיכום מפגש: רמת הכאב נותרה בעיניה ולא התגברה למרות הישיבה הממושכת, נדהמת כל פעם מחדש מתחושת חוסר האונים מול חוסר הוודאות שבתחילת הפעילות כנגד התוצאה המהממת ממנה אני מרוצה מאוד

מפגש חמישי: ביליתי בסוף השבוע בצימר שהיה מלא בהמון סידורי פרחים מלאכותיים וציורים ורהיטים הופתעתי לגלות שהעומס סוגר עלי והופתעתי לגלות את ההבדל שבהשפעה של פרחים אמיתיים כנגד מלאכותיים סיכום: לראשונה הייתה תמונה בראש לתוצר סופי והוא יצא בהתאם, ואני מרוצה מהתוצאה, אני מוצאת שבגלל הכאב, אני נמנעת מתכנון מורכב וממחשבה מעמיקה יותר על אופן הסידור ובוחרת ל"ברוח" לפתרון הפשוט והאינטואיטיבי

מפגש שישי: עבר עלי שבוע עצוב בהקשר של יחסים עם הקרובים ומאתי שאפילו הפרחים לא שימחו אותי, הסתכלתי עליהם הרחתי אותם והם היו כמו חפץ דומם סיכום: הגעתי עצובה בגלל מפגש קשה שהיה לי הבוקר, בחרתי פרחים שמזכירים לי עצב ודימיתי את הזרים של ימי זיכרון, לא היה פרח שלא אהבתי אבל אני מקווה שהסידור ייצור בי את השמחה מתוך העצב שהוא משדר עבורי, מרוצה מאוד מהתוצאה האלגנטית והיא נוגעת ומרגש אותי מתוך העצבות

מפגש שביעי: הייתי מאוד מרוצה מהסידור האחרון ומאכזבת לגלות שהפרח המרכזי גרברות נבלו וחשבתי לעצמי שהיתי מעדיפה להשתתף במחקר בחורף, סיכום: יצירתי, זר משמח ומלבב רציתי זר פראי ויצא לי קצת מסודר מדי אופייני לי, לא מצליחה להיות בבלגן גם כשמנסה, אבל אני אוהבת

מפגש שמיני: פיתחתי אדישות לזר השקתי כל יום ודאגתי לו, אבל בתחושה של עוד מטלה, מתאכזבת מהנבילה הבלתי נמנעת, כאובה במיוחד בימים האחרונים חזרו הקרנות לרגלים שמקשות על עמידה יותר מדקה סיום: הזר הכי יפה שיצרנו עד היום, משובב נפש*זר שאני הכי אוהבת, עדין מינימליסטי ולא עמוס, אחינועם ניני, זה מה שהזר מזכיר לי ואני מאוד אוהבת אותה

מפגש תשיעי: כאבי הצוואר הולכים ומתגברים, היכולת להתרגש ולשמוח בפרחים הולכת ומתרחקת, הם הרגישו כמו עוד חפץ בבית כמובן שתחושה זו רלוונטיים גם לדברים אחרים ביומיום  סיכום: הזר יפה, בסדר, לא מיוחד מבחינתי, בעיקר שילוב של פרחים פחות לטעמי, מעשה היצירה היה מהנה וממרכז כרגיל.  בסיכום בעל פה אמרת- אני מרוצה מהתוצאה.

מפגש עשירי: הפרחים נובלים אצלי מהר מדי בכלל שהדירה חמה וחנוקה, זה מסמל עבורי את חוסר האונים שאני מרגישה כלפי מצבי הכללי, אני מרגישה עכשיו יותר את הבדידות בחיי. הגעתי באיחור ולא נכנסתי ל"זן", התחלתי ליצור בלי מחשבה, ובלי תכנון, החלטתי להתעלם מאופי הפרח ולכן התעקשתי להפוך את הכיסופית לחצאית, מרוצה מאוד מהתוצאה.

מפגש אחד עשר: לא מצליחה לחשוב על משהו מיוחד, בין ראשון לחמישי היה מרוץ חיים רגיל לטוב ולרע, לא היה לי למי למסור את הזר, בוודאי שלא בסביבת המחייה הקרובה , זה העציב אותי, ושם מראה על מצב ידוע.(בדידות)  בסיום, נהנתי מהעשייה, וסבלתי מהרעש…שנה טובה.

היא הגיעה למפגש עם קלפים של מסרים לחלק לחברות בקבוצה לשנה החדשה, ישבה לידי בשולחן, השמיע את קולה , קיבלה מקום מהבנות בקבוצה.

מפגש 12: עבר שבוע טוב מבחינת כאבים ולכן התאפשר לי יותר להיות "אני"

השבוע הבנתי מה גרם לשינוי בהתייחסות לזרים בבית במהלך השבוע  והמעבר לאדישות מסוימת כלפיהם, חשבתי שנלמד ממש שזירה וכשצופית הסבירה מעט על השזירה הקלאסית מול המודרנית , זה מאוד תפס אותי כי זה יצר העמקה ומשמעות לאסתטיקה.

אסתטיקה מעולם לא מעניינת אותי ולא תופסת אותי, מעולם לא התאפרתי, התלבשתי או נהנתי משיחה שעוסקת באסתטיקה לשם אסתטיקה, כשהבנתי שאופי הקורס יהיה רק ברובד האסתטי זה פחות חודר אלי, עדין נהניתי אפילו מאוד, אבל זה לא משפיע על צורת החשיבה וההתנהלות הכללית כשזה לא מעמיק יותר, אני לא מדברת על למידה תיאורטית אלא על העמקה רוחנית

נהניתי מאוד מהעשייה היצירה, ההנחיה, אך זו עוד חוויה נהדרת שמשאירה זכרון מתוק אבל לא "שינתה את חיי" כפי שנראה שזה השפיע על חלק נכבד מחברותי לקורס

תודה על ההזדמנות והחוויה

• צופית מוסיפה: כבר במפגש שישי באה לדבר איתי על הקושי שלה בפרידות, אני שמחה שהצליחה להתמודד ולהגיע לכל הפגישות, למרות שכבר ממפגש שביעי התחילה פרידה מהפרחים לפני שהם ייפרדו ממנה,

היא שיתפה שעברה פרידות רבות מאנשים שנפטרו וגם מזוגיות וחייה לבד

והמפגש עם הבנות והקבוצה הדהדו בה את הבדידות שחייה בה, היא בחרה להתנתק פן תפגע, לא נתנה להגיע אל ליבה, הראש חושב הרבה.