ממרחב השזירה במחקר- שיתוף מס' 10

היא הגיעה למחקר כי סבלה מפיברומיאלגיה

בכל מפגש היא כתבה ושיתפה בדרך ובתהליך שעברה

כך ניתן להתבונן בשינוי שחל בתודעה בעקבות היצירה והמגע עם הפרחים:

מפגש ראשון: לעיתים פרחים נעימים יותר מאנשים,  היה נעים, אפילו בגוף, להתעסק עם יופי, מרגיע, מנקה את הראש והמחשבות הטועות והתהיות , נגמר מהר מדי, למדתי הרבה דברים.

מפגש שני: בגדול… שמחתי לחזור לשיגרה אחרי החגים, למרות שנהנתי עד מאד מהבטלה ואיי העשיה,ואי המחויבות לשום דבר,
יש בי אנרגיות ואנדרנלין והתחדשות ואני מתכננת למשוך את זה כמה שיותר קדימה.  סיכום: משהו בלב מתרחב, מתנקה, מוצא מקום, נהיה שקט. אבל עוד לא שקט מספיק בחוץ במפגש בראש – בשביל שהראש יתנקה ויתנקה לחלוטין, הקול של צופית נעים ומרגיע עדין מציק לי (OCD) שלא מתחילים בזמן, שמדברים, אבל נראה לי שאני אצלי להיכנס פנימה לתוכי יותר ויותר בהמשך, הפרחים מושכים לשם.

מפגש שלישי: הרגשתי גאווה גדולה להסתכל על הסידור שלי במשך כל השבוע גם שהגרבילאה הצהיבה והתקמטה, הייתה לי תחושה של יצירה, של עשייה, של משהו שהוא לא "אני " בדיוק שכן אני לא משהי שיוצרת בידיים, וזה שימח אותי בקטנה, פה ושם, שחלפתי על פני הסידור, כשהזזתי כאילו "תראו תראו איזו יצירתית /כשרונית/ שקדנית אני"  סיכום: הצבעים אוח הצבעים, אנרגיות של אנרגיות, התחדשות, יצירה, חושניות, עשייה, רעב לחיים, משהו אחר ממה שהיה במפגשים הקודמים, הטכניקה נוספת, הפרחים מביאים את היופי שלהם והוא מרפה, גם בלי קשר לאופן ולדרך השזירה. שוב תודה.

מפגש רביעי: זר אנרגטי, וטמפרמנטי למדי, אבל משום מה הוא "עייף" אותי ומיום שלישי שאחרי הסדנה אני במעט אנרגיות , בפועל כנראה שאני סוחבת סטרפאקוק לא מדי תוקפני , אבל משפיע בדרכו, נהנתי מהעשייה, מהיצירה, אבל בפנים משהו דווקא במינוס ומצריך גיוס אנרגיות נוספות לדברים שבשגרה ובעיקר בהתנהלות הרגשית פנימית ולאו דווקא בפיזי. סיכום: אני מגלה שהשקט במהלך מאוד חשוב לי חסר לי, המקום פה הוא כמו מקום מפלט מהבחוץ מהלחץ מההמולה ומהאינטנסיביות, הסידור של הפרחים על הספוג, מייצר איזו "אי" מקום של שקט ומחשבות שיכולות לנוע בין העלים הירוקים לפרחים השונים לפריחות ולראש שלי, עדין נמצאת במקום שצריכה את השקט בחוץ כדי להכניס אותו פנימה, עדין לא מצליחה לייצר אותו לעצמי בעצמי, לא כאן בסדנה וגם לא מחוצה לה, אבל תודה על ההזדמנות לנסות להגיע לשם בדרך כל כך יפה וריחנית

מפגש חמישי: לפני יומיים השלכתי את הסידור שלפני שבועיים, הבוקר הוצאתי את השושן צחור מהסידור , עשה לי יותר נעים הסידור הכתום מהמפגש השלישי, יש לי יותר אנרגיות של עשייה, אך עדין מחפשת משהו להיתלות עליו להיצמד אליו,  שיוביל אותי קדימה , יש נדנדה של מצב רוח, של אנרגיות של מסוגלות , במתחילה בהיי בתחילת השבוע, ודועכת לקראת סופו למצב של חוסר מוטיבציה רגשי ואקטיבי .סיכום: קוצר הרוח שלי ניכר היום בסידור, הראש שלי לא מגיע לכאן לגמרי פנוי, יש ניסיון אמיתי של הראש והלב להתמסר בנאמנות אך לעיתים זה מצליח ולעיתים לא. העשייה והניתוק מהמסביב צלחו, אך היתה בי חוסר סבלנות , קוצים בישבן, עשה שסיימתי מהר, קצר, מנימלי, מביע אותי בדיוק, לא בכל מה שהיה בדלי השתמשתי ,, נהפוך הוא הרגשתי שאני צריכה להשאיר בדלי את כל מה שלא מדויק שלא מדייק את התחושות שלי.

מפגש שישי: לא כתבה יצאה מוקדם

מפגש שביעי: השבוע היה עמוס, לא האמנתי איך הזמן טס, בעיקר שאני מסתכלת על הסידור אני מרגישה את הזמן המועט שבו אפשרתי לעצמי את עצמי, שבו לקחתי פסק זמן, שהתמסרתי לרגשות למציאת שקט לחיבור ליופי למשהו שהוא רק שלי, שהוא כולו אני וכמה טוב לי שם בשעה הזו וכמה היא חסרה במהלך השבוע ואיך משכפלים את ההרגשה לסיטואציות נוספות לזמן נוסף. סיכום: רציתי להתמקד בעיקר ולמלא טפל מלא מלא מילים ריקות קטנות מיותרות, שתופסות הרבה נפח ואומרות מעט או אולי אומרות הרבה, רציתי שיהיה מונוטוני ושקט ורגוע כזה שייתן מקום לדיבורים החשובים, אבל יצא לי הרבה סרק ורק שלוש מילים חשובות, שלא יודעת מה הן אבל כנראה שבכל זאת הן פחות חשובות היו היום, ביחס לכל הסרק והרעש הלבן שהיה לי בראש היום.

מפגש שמיני: נעים לפגוש בפרחים בתדירות גבוהה יותר, פתאום גיליתי שהסידור בבית "תובע" את תשומת ליבי, הוא לא "מוותר" לי על ההתבוננות פנימה, על העצירה ועל ההתיחסות, וכשאני עוצרת מולו אני עוצרת מולי, ואולי אל נעים לי מולי ולכן אני מעדיפה לברוח, להתעלם לשפוך בקבוק מים פנימה וזה, כאילו כלום, אפילו ליופי אני מסרבת להתעמק להתמסר, זה ניכר גם באכילה שלי שהפכה להיות רגשית , ולא מבוקרת, לא בריאה, לא נחוצה מיותרת ברובה, כגוף "כאילו" בסדר, אבל הבפנים שלו כבוי, מינימום אנרגיות, מתקדם עם האנרצייה מפעם ולא עם כח החיים זורם עכשווי זהו   סיכום: נעים שלקחו לי את הנייד , אם לא בראש שקט יותר לפחות בידיים, נהניתי זה זרק אותי להיידי בת ההרים, סקרלט מחלף עם הרוח וליופי שיש בו תמימות, ראשוניות, התחלה, ואולי זה מה שאני צריכה, אני רוצה לטעום לבלוע לנגוס בפנים בלב , כבר יודעת אבל במציאות פחות מצליחה להביא את זה לידי ביטוי מפחדת? עצלה? לא בשלה? לא מוכנה?

מפגש תשיעי: היה שבוע בסדר, היה בו כח עבורי, למרות התמודדויות רגשיות לא פשוטות, מגיעה הפעם עם תובנות ועם נייד סגור, משתדלת לקחת את המקסימום מהמפגש ולתת לעצמי את המקסימום למצוא את המקסימום ולהתחבר אליו מקווה לטוב סיכום: הדבר הנעים ביותר, הוא ערף העין שבו אפשר להתחבר לעצמי, שבו אני נכנסת לתוכי, להקשיב לשמוע להשמיע לדבר אותו, תודה

מפגש עשירי: אב הבית חולה כבר תקופה ארוכה, אני מחזיקה את המקום מבוקר עד לילה, כבר עוד מעט חודשיים, השבוע עבר מהר, לחוץ, אין אוויר, מטריד, כואב, מציק, לא נעים, לא כמו שאני רוצה, לא בציפיות שלי, לא מספיקה למצוא את עצמי בלחץ של זמן, לא מספיקה לחשוב, לשמוע אותי, כואב , מציק , אין רגע, אין שקט, אין שלוה, אין רגע דל, אין נחת, מרגישה שמדרדר לעצב סיכום: אני אוהבת לעבוד עם פרחים, הם מקילים עלי, מחייכים אותי, אני אוהבת שהקצב שלי מצליח להוציא ממני תוצרים, יפים ,למרות מהירות העבודה שלי, נעים לי לצאת מפה עם ה"שמש" בצלחת , שמחה על ההזדמנות, נטענת ממנה להמשיך היום, (חבל שתמיד אני צריכה לצאת מוקדם מהפעילות הזו)

מפגש אחד עשר: לא כתבה

מפגש 12 – סיכום

התחלתי את התהליך סקפטית, ממש אבל עם נכונות ומוכנות וראש פתוח לקראת מה שאמור להגיע, אני מסיימת אותו בהבנה שיש לפרחים השפעה, ועבורו אני צריכה להתמסר, להתנתק ולאפשר לעצמי לקחת את מה שניתן לי כאן ברוחב לב, נתרמתי מהסדנה גם בידע שלי על פרחים וגם בהבנה שפרחים עושים לי טוב, ההבנות תמיד משפרות את החיים, הן מוליכות אותנו קדימה

התעורר בי רצון לעצמי, זמן לעצמי , עצמי לעצמי לשחרר, להרפות ולתת לעצמי את מה שאני צריכה, אבל לפני הכל בכלל לראות את זה

השינוי הכי גדול הוא בהבנה , עבודת המימוש היא סיזיפית ויומיומית ומקווה שתלווה אותי לכל אורך חיי

הפרחים משמחים ועצם נוכחותם בחיי, זה ההכרה שכוח שלהם עלי ובצורך למצוא את המשהו המשמח שמשפר את ההרגשה הכללית, בתוך הקבוצה , הזמן וההתוודעות הזו לזו עשו את שלהם מבחינת הקרבה,  וההבנה של מה שעושה לי טוב ושמח ונעים יש לתפוס אותו בשתי ידיים

פרחים בהחלט יכולים לשפר את אורח חיי , היחס למחלה לא ממש השתנה אך אני מבינה כעת שהוא תלוי המצב הרגשי שלי, לא פחות מאשר כל דבר אחר, וכזו אני מבינה שאני יכולה לעשות שארגיש טוב יותר בפנים ומכאן שגם טוב יותר בחוץ.

בעקבות הסדנה אני אומרת לעצמי תשחררי, תמצאי את הזמן, תשאירי את החיים והמטלות והמשימות והכאבים והנייד בחוץ.  קיבלת מתנה, קחי אותה, נצלי אותה היא זמנית ותנסי להדביק אל עצמך את השקט והשלווה שההתעסקות עם הפרחים מביאה לי