היא הגיעה למחקר כי סבלה מפיברומיאלגיה

בכל מפגש היא כתבה ושיתפה בדרך ובתהליך שעברה

כך ניתן להתבונן בשינוי שחל בתודעה בעקבות היצירה והמגע עם הפרחים:

מפגש ראשון: היה לי כייף מאוד, הידיים כואבות לי קצת יותר עכשיו, מקווה שזה ישתפר עם הזמן

מפגש שני: היה שבוע די רגיל, אבל מצב רוח קצת ירוד, לא בגלל סיבה מיוחדת, רק בגלל המצב הכללי הלא פשוט. סיכום: יוצאת עם מצב רוח יותר ממה שנכנסתי איתו, הידיים כואבות אבל פחות מפעם קודמת.

מפגש שלישי: ימי של מצב רוח קצת ירוק, בוכה הרבה מכל שטות, מצאתי את עצמי ממש מחכה למפגש והמגע עם הפרחים כדי לנקות קצת את הראש ולהתעודד קצת. סיכום: היה מדהים לראות את ההשפעה של הכתום, אני מרגישה שקיבלתי קצת אנרגיות, הכאבים הם כמו תמיד אבל הלב קצת מרומם יותר. * ממש הזמן היחיד בשבוע שהמוח שלי לא בחפירות ורק כאן יש לי שקט.

מפגש רביעי: לא היה משהו מיוחד, הקשיים הרגילים, מאוד מתקשה למצוא עבודה שתתאים ליכולות הפיזיות שלי וזה מאוד מדכא, ביום שלשי הרגשתי מאוד מדוכאת וידעתי שאם אתעסק עם פרחים ארגיש טוב יותר, אז הכנתי סידור לבת דודה שלי, ובאמת המצב רוח קצת השתפר. סיכום: כיף גדול, אחרי המפגשים, יש לי מעין נפילת מתח, אני ממש חייבת לשכב לנוח, אחרי היום  משום מה אני כבר עכשיו מרגישה את הנפילה אבל היום גם הגעתי אחרי פחות שעות שינה אז אולי זה בגלל זה, אני כבר מרגישה את הרוגע של הלבן מתפשט.

מפגש חמישי: לא היה משהו מיוחד, הקשיים הרגילים, ההתמודדות עם הכאבים והניסיונות הכושלים לחפש עבודה, שמחתי מאוד לראות את הזר כל בוקר כשהרגשתי את העצבות משתלטת הלכתי להסתכל על הזר, וזה עזר קצת, נהגתי לפה פעם ראשונה לבד, בדרך כלל אמא שלי מסיעה אותי כי נהיגה זה אחד הדברים שהכי כואב לי עשות, וזה השפיע מאוד , הגעתי עם כאבים חזקים  סיכום: העבודה בשקט הייתה נחמדה, אני יודעת כמה זה קשה אבל צריך לנסות לשמור על זה, בהתחלה הרגשתי קצת אבודה (השרך לא היה שם פתאום לתת בסיס) הרעש לא עזר, אבל ברגע שכולם השתתקו היה יותר קל ודברים זרמו יותר, הידיים כואבות מאוד, הרגל שורפת מהנהיגה אז את שארית היום בטח אבלה במיטה אבל לפחות יהיה לי זר מקסים להסתכל עליו. אני פחות מתחברת למגינית, נהנתי מהשקט, זרם יותר כשהיה שקט

מפגש שישי: אחרי שבוע לא קל של כאבים , קמתי קצת יותר אופטימית ופחות כואבת היום, מקווה שזה סימן להמשך השבוע, אני עדין לא מצליחה למצוא עבודה, כל מה שאני אוהבת וטובה בו, אלו עבודות שהן פיזיות ויצירתיות ומצריכות עבודה עם הידים מה שלא ממש אפשרי כבר, מזה מאוד מתסכל ממש מקווה שהאנרגיות של הפרחים יעזרו לי להתרומם השבוע. סיכום: ראיתי את הפרחים היום וחשבתי ויצרתי עם הפרחים , וחשבתי על כך שגם בחיים לפעמים לא הכל אני אוהבת ולפעמים מה שאני אוהבת לא אפשרי, כמו שקרה לי עם הפיברו וצריך לעשות לימונדה מלימונים סופר חמוצים, אולי אצליח להתחבר לפרחים שגם אני לא כל כך אוהבת ולהתמודד עם זה שאני לא יכולה לעשות את מה שאני אוהבת בחיים.

מפגש שביעי – לא ממש הצלחתי להתחבר לזר הקודם, פרחים זה תמיד כייף ויפה, אבל פחות אהבתי אותי מהקודמים, אני עדין לא מצליחה להתרגל לעובדה שאני לא יכולה לעבוד במקצוע שאהבתי כל כך והתחברתי אליו כל כך . סיכום: אני חושבת שהסידור הזה ממש אני עדין ורגוע אבל עם "שוונצים" הוא ממש משרה עלי רוגע ושמחה ואני מאוד גאה בי, הוא בול מה שאני אוהבת בצבעים רגועים שאני אוהבת, אני מאוד אוהבת את פרחי השעוה והליזינטוס, אני גם מאוד אוהבת את הניצנים הסגורים הם מוסיפים המון לדעתי, אפשר עוד ימים כמו היום?

מפגש שמיני: אני מאוד גאה ואוהבת את הזר האחרון שלי, אתמול היה לי יום קשה וכאבים ממש היה לי קשה להירדם, קמתי עם רגל ימין כואבת בטרוף ואני גאה בעצמי שהגעתי בכל זאת.  סיכום: קצת חששתי שראיתי את הסל, אבל יצרתי משהו שאני מאוד אוהבת, אפילו השתמשתי במגינית ובעלים הגדולים שאני פחות אוהבת, הצלחתי לשלב אותם בדרך שאני אוהבת מאוד למרות שהיום כואבת לי הרגל, הצלחתי להתנתק מזה וליצור, לא נתת לכאב להשתלט היום, הוא בטח יצעק כשהגיע הביתה, ונתמודד איתו בבהייה בפרחים

מפגש תשיעי – רוב השבוע אני שקועה באתרי אינטרנט, בחיפוש משהו שאוכל לעבוד בו , פעמים בשבוע כדי לצאת קצת מהבית ולהתחיל לנוע ולהניע דברים , היו כאבים, מתחיל להיות לי קשה עם הקור, הוא מגביר את הכאבים, אני צמודה לרדיאטור ובקבוק חם, יוצאת לשמש כדי לספוג כמה שיותר חום , חיכיתי מאוד למפגש היום, סיכום: היום בשזירה ניסיתי לזרום עם הצורה הטבעית של הפרח, היה ליזינטוס קצת עקום, והשארתי אותו קצת ארוך שיפול קצת כמו שהוא , ושושן צחור אחד נגד הכיוון , נגד הזרם, אני אוהבת את התוצר הסופי, הוא פראי מזכיר לי שדה או טבע פראי.

מפגש עשירי: השבוע עבר די כרגיל, אבל היתה לי הפתעה נחמדה בסופ"ש, בעצם 2 הפתעות, בשישי קיבלתי הצעת ברטר , מישהי שקניתי מוצר שלה (שמן ניקוי פנים יפני) ומאוד אהבתי את המוצר שלה, העלתי לאינסטגרם , היא מאוד אהבה את התמונה וביקשה שאני אצלם לה עוד 5 תמונות בתמורה למוצר עם שליח עד הבית ואת התמונה שצילמתי היא שמה בדף הראשי שלה באתר, אני מקווה שזה יוביל לעוד דברים טובים, והפתעה שניה שהבוס שלי לשעבר בה לבקר עם משפחתו בשבת, והיה ממש כייף, הילדים נהנו מאוד מהגינה והיה להם קשה להיפרד, מקווה להמשיך את הקו החיובי בו התחלתי את השבוע. את הזר של הביום אעניק לחברה שלי שתומכת בי, מאמינה בי , וכל הזמן מתעניינת מה איתי, ושואלת לשלומי ומגיעה לה גם פינוק ותשומת לב.

מפגש 11: אני מגיעה לימי ראשון כשאני מרגישה כמו מכורה, אני מרגישה שאני ממש צריכה את הפרחים לידי להשקיט את הסערות שבפנים, הייתי רוצה להמשיך וללמוד עוד טכניקות ועוד על פרחים, ההתעסקות עם הפרחים קשה פיזית, אבל מרגיעה ועושה טוב, אז אם כבר כואב אז עדיף עם פרחים. סיכום: אני הרבה יותר רגועה ומחויכת ממה שהיתי כשנכנסתי לפה היום, גאה ביצירה שלי ומקווה שאור החג תביא איתה גם אור לחיים, קמתי על רגל שמאל היום אך אין ספק שמצב הרוח עולה למראה החנוכייה הפרחונית.

מפגש 12 – סיכום

התחלתי את התהליך עם ספקות, אני מסיימת אותו כשאני יודעת שאמשיך עם פרחים , זה הזמן היחיד שהצלחתי לעשות בו כמו מדיטציה, ניסיתי מיינדפולנס מספר פעמים ורק עם פרחים אני באמת מצליחה לנקות את הראש,  הסדנה פתחה אצלי אהבה חדשה , מאוד הייתי רוצה להמשיך ללמוד ואם אוכל אולי אפילו למצוא עבודה בשזירה לפעמיים בשבוע, הלחץ למצוא פרנסה מאוד הדחיק את היצירתיות שבי. הגעתי לימי ראשון כמו מכורה שאני חייבת אתה פרחים בשביל להירגע מהשבוע שעבר, כשגרתי בתל אביב , כל שישי היה מוכר פרחים שעבר ברחובות וצעק פרחים בבית אור בבית. זה אכן כך הם מכניסים אור רוגע ושמחה, כיף לראות אותם גדלים ואת הזר משתנה בהתאם.

בעקבות הסדנה ההתייחסות שלי למחלה השתנתה – אני החלטתי שאני אצליח לצאת מזה ולנהל חיים מלאים, חיים שהם יותר מלשכב במיטה, אני אמצא את הדרך גגם אם זה יקח עוד 5 שנים , לא אמשיך לתת לכאבים לנהל אותי.

בעקבות הסדנה אני אומרת לעצמי שהצלחתי לשחרר הרבה דברים. התעקשתי על להגיע גם בימים קשים וכואבים וההתעקשות הזאת היתה נכונה וטובה, אני צריכה ללמוד על מה להתעקש ונכון שאני עדין קורסת וגם העבודה עם הפרחים מביאה לפעמים כאבים אבל גם שמחה, אם כבר כואב אז לפחות שיהיה בגלל דברים טובים. אני יוצאת עם זה שאפשר לעשות דברים חוץ מלשכב בבית עם כאבים, כאן זה המקום היחיד שהצלחתי לעשות דברים.