היא הגיעה למחקר כי סבלה מפיברומיאלגיה
בכל מפגש היא כתבה ושיתפה בדרך ובתהליך שעברה
כך ניתן להתבונן בשינוי שחל בתודעה בעקבות היצירה והמגע עם הפרחים:
מפגש ראשון: היה עונג, ריפוי בעיסוק, התחברתי לגיבסנית כי הוא תוצר מיוחד, עדינה וריחנית, בנוסף זה גם שיעור אישי בשבילי להתנתק קצת מהפרפקצוניזם ולהנות * אופטימית, צבע של ריפוי, יוצאת מחויכת אחרי שבוע שלא חייכתי.
מפגש שני: היה לי כיף והנאה רצופה, הפרחים מרהיבים ומריחים טוב, עושה לי טוב, ומשכיח ממני את השיגרה הכואבת והעמוסה
מפגש רביעי: הגעתי מהעבודה מותשת והעשייה השכיחה ממני את הכאב והרצון רק לישון, נשמח שהחדר יהיה יותר מקורר , היה קשה לנשום *ניקיתי מעלי את כל העייפות שהצטברה מהיום
מפגש חמישי: עבר מהר כי נפגשנו בשלישי, היה טוב בזכות פתיחת השושן צחור והריח שלו מאוד הקל, וגם השלווה גם בזמן לחץ דכאון וכאב ,.גם הבן שלי נהנה מריח השושן שיעור מבורך סיכום: היה כיף כי ברגע שאין חוקים וזה פריסטייל יצא לי הכי ברור, והתחברתי לסידור פרחים* היה כיף לשזור ללא חוקים, עושים מה שרוצה, מה שעושה טוב ולא מה שצריך.
מפגש שישי: השבוע עבר מאוד מהר, שישי שבת נחתה עלי עייפות מעבר לרגיל, לא יכולתי לפתוח את העיניים, האפקט של הפרחים דעך, אני מרגישה סוג של כשלון שאני לא מצליחה לשמר את הטריות של הפרחים והם נובלים מהר, וזה מבאס אותי ביותר, זו תחושה שאני משליכה על שאר תחומים בחיים שאינני מצליחה להחזיק בהם מעמד בעקבות המחלה , והכאבים גובים ממני מחיר, בחרתי את הפרחים הפחות אהובים, אהבתי! התחברתי לסידור מהמקום של הברווזון המכוער, גם הדברים והפרחים הפחות יפים בעיני בסוף מתחברים ליופי אחד שלם.(כיעור מלא ביופי)
מפגש שביעי: השבוע עבר בסדר יחסית עם כל הכאבים ועייפות, די התאהבתי בסידור שהכנו מהפרחים ודי החזיקו מעמד, בסופש קרסתי והגעתי לכאן עם אובר עייפות וכאבים כי פעלתי בסופש כאילו הגוף שלי נורמלי, ואז הוא אותת לי שהוא לא, השיעור היום הפיח בי חיים וכוחות
מפגש שמיני: השבוע עבר עם כאבים רבים, הייתי 3 ימים מרותקת למיטה, הדבר היחדי שהחזיק אותי ועודד אותי זה הזר, שמחזיק מעמד עד היום וממשיך להפתעתי כי קודמיו לא החזיקו כל כך הרבה זמן, היום באתי אחרי עצבים בעבודה עם אנשים מאוד מעצבנים וילדותיים, חיכיתי בשקיקה לשיעור , סיכום: היה שיעור מעולה מלא באנרגיה טובה, ואהבה זה הרגיע אותי מאוד, ושוב התחלתי לחשוב חיובי ולנטרל מעלי את על הכעסים שבאתי עימם
מפגש תשיעי: השבוע עבר בסדר ומהר, יצאתי לאירועים למרות חוסר הכוחות והעייפות והעבודה הרבה, פחות התחברתי לפרחים עם הסל, אני עדין משמרת את הסידור עם הרשת, אפילו שהוא התייבש ברובו ומתייחסת אליו יותר מאשר לסידור עם הסל סיכום: השיעור היה מלא בעוצמה וכח, עם כל הדיכאון שבאתי איתי התנתקתי, תודה!* הגעתי באפיסת כוחות וללא מצב רוח ויוצאת מכאן 180 מעלות
מפגש עשירי: השבוע עבר בטוב, הצלחתי להרגיע את החרדה בעקבות האירוע של הבן שלי (בר מצווה) תמיד הסתכלתי על הסידור פרחים כדי להכניס שלווה לתוכי, גם סידרתי את הפרחים שנשארו מהסידור הקודם והנחתי אותם במטבח כדי להקל על הכאבים בזמן שטיפת הכלים, שינוי משמעותי, סיכום: הגעתי עם כאבים איומים עם קושי ללכת, ולכן הייתי בחוסר ריכוז ובבלגן. ויצרתי אותו.
מפגש אחד עשר: השבוע עבר די מהר במיוחד עם כל החרדות וההכנות לאירוע של שי הבן שלי, הגעתי היום לקבוצה של הבוקר (לא יכולתי לבוא אחה"צ) היה קצת מוזר ודי חסר, כי התרגלתי לנשים בקבוצה שאיתי
נראה לי שקצת השתגעתי בצורה טובה, אולי , אני רק מחפשת פרחים, וכל הזמן רץ לי סרט בראש כל סידורי הפרחים בשבת חתן ובכלל, קצת באובססיביות. סיכום: היה שיעור מעלף מהנה ומאוד חגיגי, תודה רבה על האנרגיות לפני החג, חג שמח ושנה טובה ומבורכת . את הזר שבוע שעבר הענקתי לנהג האוטובוס שמביא אותי בקביעות לשיעור.
- שלחה בערב בוואצאפ בקבוצה : מרגישה רצון לשתף אתכן בציור האחרון שציירתי וכל זה כתוצאה מהאנרגיות החיוביות ושינוי בגישה לחיים למרות הכל, בזכות המפגשים והאנרגיות שלכן, וזו התודה שלי. (ציור מקסים צבעוני ושמח)
מפגש 12: השבוע עבר נעים מאוד, היה גם חג וסופש , אירחתי את החג אצלי אך הגעתי היום עם אנרגיות שליליות ונפולות בגלל שזה הסיום.
סיכום:
התחלתי את התהליך עם המון כאבים, חוסר אונים , דיכאון, חוסר חשק לחיים. אני מסיימת אותו עם תקווה , עם הבנה שיש משהו בטבע שיכול לעזור לי ולהעצים את נפשי וגופי מהמקום הנמוך והכואב – תרפיה נטו.
הסיום גם מקשה עלי ממקום של פחד, מה יהיה אחר כך ואיך אני ממשיכה מכאן, כי ההגעה לסדנה נתנה לי את הדחיפה גם להתעסק וכוח להתנהל עם החיים עצמם ועבודה.
חל שינוי משמעותי ומהותי בחיי ובתפיסה שלי כלפי החיים, לא לתת לחרדות לנהל אותי ומה שקורה, הכול יהיה בסדר ולטובה, ברמת השמחה, אני יותר מקבלת את עצמי ואת האחר והמצב שלי ואני לא מתביישת בו, ואף הבן שלי ומעיד על השינוי שחל בי
ההתייחסות למחלה היא פשוט לקבל אותה ולנהל אותה ולא לתת לה לנהל אותי – אני משחררת את הפרפקציוניזם שניהל אותי ובכך אני גם מספיקה יותר.
הסדנה נתנה לי המון ואני לוקחת את החיות לחיים שוב, תודה על כל רגע ורגע והזכות לקחת חלק.
אני עכשיו אישה אחרת
מאישה כבויה הפכתי לאישה יותר חיה , שמחה, מקבלת, פתוחה לסביבה, מאמינה בעצמה, יותר אופטימית או יותר נכון חזרתי לשורשיי החיובים
נתנה לי מכתב:
דברים קורים לנו ברגע הנכון לנו , כאשר אנחנו מוכנים לקבל אותם בחיינו – תמיד האמנתי בזה והמחקר הזה הוכיח לי שזה מציאותי וזה לא סתם משפט
את המחלה שלי "זכיתי" לחוות לאחר ארבע וחצי שנים שסעדתי בכל מובן הפועל את אבי היקר שלי, זכרונו לברכה, לאחר תאונת דרכים שלקחה ממנו את עצמאותו והחיות לחיים. לא רציתי להאמין שיש כזו עוצמה ורמה של כאב שהגוף שלי יכול לייצר וכל מה שיכולתי לחשוב ולהרגיש זה – בגידה
בגידה של הגוף שלי בי, ובכל האופטימיות שהייתה בי , וכל מה שרציתי זה להעלם. בכל התקופה עם אבא שלי עודדתי אותו שיסתכל על חצי הכוס המלאה, כי באמת האמנתי שעם כל הטראומה יש גם צדדים חיוביים וטובים – והאמונה הזו נעלמה בי, כאשר המחלה נכנסה לחיי, עד התחלתי את התרפיה בפרחים, האמונה חזרה והרגשתי שגם ברע יש טוב
הנייר הזה קטן מלהכיל את כל מילות התודה , הגשמת לי חלום לעבוד עם פרחים בנוסף לאותם רגעים שבהם יכולתי להרשות לעצמי לשכוח ולא להרגיש כאב , והכי חשוב למצוא שלוה .
השאר תגובה