היא הגיעה למחקר כי סבלה מפיברומיאלגיה
בכל מפגש היא כתבה ושיתפה בדרך ובתהליך שעברה
כך ניתן להתבונן בשינוי שחל בתודעה בעקבות היצירה והמגע עם הפרחים:
מפגש ראשון: מאוד נהנתי, אבל מצד שני לא מתחברת לגיבסנית בכלל, כמה שניסיתי לשנות והחליף מקום לצרף, לא אוהבת אותה, חוץ ממנה מאוד אהבתי את הזר.
מפגש שני: היה סיוט, בעל – כל מילה מיותרת, וכאבים למות, והילדים מדהימים כרגיל מצחיקים והורסים, חולה עליהם. סיכום: היה כייף למרות הכאבים ועייפות, אוהבת את הזר, גרבילאה יותר מכולם. הצלחתי לעשות משהו.
מפגש שלישי: השבוע כאב מאוד במשך כמה ימים, יום אחד הגיע למצב שלא לקחתי את הילדים לגן כי צריך להחזיק אחד ביד ואחד עלי כדי לרדת במדרגות ולא יכולתי להרים אותו וככה גם ביום אחרי אבל בעלי הוריד אחד לאוטו אז הלכו, חוץ מיזה אחלה ילדים מהממים סיבה לקום ולחייך בבוקר חולה עליהם. סיכום: היה נחמד מאוד, יצא לי שונה מכולם ומגניב כאילו שני זרים מכל צד. (לא אהבתי את שילוב הצבעים, לא צבעים שמשלבים אותם יחד),
מפגש רביעי: הגיעה באיחור לא כתבה בהתחלה, סיכום: כייף מגניב
מפגש חמישי: סיוט, ילדים תאומים בני שנה ותשעה חודשים וחולים, כל היום על הידיים, עם כאבים מטורפים ולא יכולה להגיד להם לא על הידיים מעדיפה לסבול. סיכום: עשיתי מה שיכולתי, הכאבים הורגים אותי בעיקר ביד ימין, אז בקושי עשיתי משהו , מבחינתי לפחות שמחתי ליצור עם חמניות פרח שבעלי אוהב , היה נחמד אך כואב. אומנם כולם מחמיאים לי אך יצא מזעזע
מפגש שישי: שבוע עבר בסד, הילד חולה , מאוד קשה לי לראות אותו כל שבוע חוזר מהגן עם משהו וכל הזמן חושבת עליו גם פה, סיכום: היה נחמד, לא אוהבת צבע ורוד בכלל.
מפגש שביעי: הגיע באיחור לקבוצה שניה – הסידור שלי מזעזע ברמות
מפגש שמיני: שבוע סבבה היה טוב, יש לי ילדים מהממים סיכום: היה ממש כייף למרות הצבע הורוד , אהבתי מאוד את פרחי השעווה.
מפגש תשיעי: מדהים שבשבת הילד נחנק לי מתוך שינה, שלפתי אותו מהמיטה עם השמיכה למיון והיום הוא איתנו בשיעור, האמצע השבוע היו לי כאבי ראש מטורפים, שלא הצלחתי לסבול, חוץ מזה יש לי ילדים מדהימים כבר אמרתי?! סיכום: היה כיף הילד עזר לי מאוד, אהבה שמחה דאגה בריאות ויופי , צריך להביא אותו יותר.
מפגש עשירי: שבוע רע, שני ילדים הרביצו לילד שלי, פשוט בעטו בו בלי הפסקה, והוא עכשיו מפחד מילדים כל הזמן, ולוקח לו זמן לשחרר, וגם אני כל הזמן בוכה מזה , רציתי להרוג את הילדים האלה, ועדין לא משחררת
מפגש 11- הגיעה לאחר המפגש
מפגש 12 – סיכום התחלתי עם הרבה ספקות , חוסר אהבה לפרחים והרבה תקווה שזה יעזור אפילו קצת. מאז מרגיש לי יותר רוגע עם עצמי, פחות כאבים, עדין יש המון אך לא כמו שהיה. הדחקתי עבודה כי בקושי תפקדתי אחרי הילדים פשוט הייתי נופלת וחייבת לישון עכשיו זה לא תמיד קורה לי , יש לי יותר כוח. התחלתי לעבוד בתור סייעת לילד פיטרו אותי אחרי חודש בגלל שהילדים כל הזמן היו חולים, ננסה שוב שיגדלו קצת, רמת השמחה- בעלי תמיד שואל איך אני כזאת אופטימית ושמחה למרות שהמחלה מפילה אותי עם זה כמה פעמים ביום או כמה בשבוע, והיכולות – עכשיו אני יותר מסוגלת לעשות בבית דברים שפעם היו מאוד קשים וגם בלתי אפשריים , נוצרו חברויות מקווה שימשיך גם מעבר לקבוצה, פרחים זה דבר מדהים כייף להתעורר איתם בבוקר ולראות אותם וכנראה שהם מרגישים מה קורה בבית, ראיתי כמה פעמים איך הם נובלים שהסביבה מתוחה ופורחים שהסביבה שמחה, מקווה להמשיך ולעסוק בפרחים. עכשיו אני פחות מתייחסת למחלה ויותר מתייחסת לעצמי או לסביבה שלי , פחות מתלוננת כדי להתעסק איתה פחות. בעקבות הסדנה אני יותר רגועה, יותר עושה, יותר יוצאת פחות מתלוננת.
השאר תגובה